דילוג לתוכן הראשי

פוסטים

מציג פוסטים מתאריך 2013

סושי

"ידיים קרות לב חם" משפט שתמיד היו אומרים לי, יש שיגידו שהסיבה שאני אוהבת לאפות לחמים היא בעצם  כדי לחמם את כפות הידיים, ‎‬ויש שיגידו שיש מאכלים שידיים קרות נועדו בדיוק בשבילם: הסושי, ככל שהידיים קרות יותר הסושי יהיה מוצלח יותר  ( היפנים חושבים כך בכל אופן) . יש משהו בצבעים של המנה, בשילוב העדין של כמה גוונים שמשתלבים למנה אחת של שלמות טעמים. לכל אלה שתמיד אומרים " אי אפשר לאכול את העולם במכה אחת" בא הסושי ומראה להם שכן אפשר...   המנה שבכל עונה יוצרת את אותו הרגע בו אנחנו מרכיבים לעצמנו את הטעמים שאנו אוהבים למנה אחת צבעונית, ביס שמכיל את כל הטעמים. אז לקחתי את הטעמים שאני מעדיפה , גלגלתי לרול, חתכתי וארזתי לו לעבודה, יש משהו במגש קטן של סושי באמצע יום עבודה שעושה את היום לקצת יותר צבעוני. לסושי: מצרכים ל-3 סועדים : 1.5 כוסות אורז 1.5  כוסות מים רבע כוס חומץ  מיוחד לאורז לסושי 2 כפות סוכר 1/2 כפית מלח  למלית:  אבוקדו חתוך לרצועות דקות רצועות של בטטה אפויה או מטוגנת רצועות של מלפפון רצועות של גזר שומשום שחור עירית ט

חלה‎

הבוקר של יום שישי מתחיל ביקיצה טבעית, אבל מוקדמת, משהו בפנים יודע שזה היום בו אני לא צריכה לקום לעבדה, זה היום שאני מתעוררת עם הקפה במטבח ומתחילה את שישי בבוקר באפיית חלה לשבת. כשרק הכרנו סיפרתי לו שאני אוהבת ללוש לחמים ביד ולא במיקסר, שאני צריכה להרגיש את החיבור בין היד לבצק, להרגיש את הבצק ולהבין תוך כדי מה עוד דרוש לו. סבתא ז"ל אמרה לי פעם שאפיית חלה צריכה להיעשות בשמחה כאילו אין שום דבר אחר שמפריע למחשבה, את האמרה הזאת החלטתי לאמץ לחיי ואת החלה של שישי מכינה עם שמחה, שום דבר אחר לא נכנס למחשבות. הלישה הראשונית, ההמתנה לתפיחה וקליעת החלה הפעולה הכי חשובה בעיני בכל העניין, אצלנו  בבית נהוג שעם קליעת החלה מביעים משאלה ואם החלה יצאה מהתנור בדיוק כמו שרצינו  המשאלה תתגשם. בבוקר של יום שישי החלטתי לאפות את החלה הפעם עם קמח כפרי, הבית התמלא בריח של אפייה אפייה שבישרה את בואו של סוף השבוע, הוא הוציא את החלות מהתנור והניח את התבנית קרוב לחלון כדי לצננן אותן, הסתכלתי עליהן מהמטבח, הן היו יפות בדיוק כמו שהן.. מבחינתי המשאלה התגשמה.. חלה כפרית ( מתכון ל- 2 חלו

צ׳ילי קון קרנה

הרגע הזה בו מסתכלים על משהו שנראה בדיוק כמו האחרים ואז מוצאים בו את השוני, הרגע הזה בו משהו קטן גורם לדבר ככ מוכר להיות שונה, להרגיש ייחודי, להרגיש את מה שהיה חסר, החורף שמביא איתו את הסירים הכבדים ותבשילי הקדירה, סיר הצ׳ילי קון קרנה שמוצא עצמו מתבשל באיטיות במטבח של ההורים רגע אחרי שהגשמים מופיעים, אז נכון הוא נראה כמו עוד תבשיל דומה ומוכר אבל אז מוצאים את השוני, אותו דבר ייחודי ששמור רק לו, אולי אלו התבלינים, אולי זו הדרך בה הוא נעשה, אולי זו הסיבה שהוא נעשה בהמון אהבה, אולי אלו הזכרונות שמכניסים לו את הטעם. בדיוק כמו בחיים הוא נראה כמו כולם, לא משהו שונה אבל בכל זאת יש בו משהו שונה, אותו דבר שמייחד אותו מכולם, אולי זה מה שהוא אומר, אולי זה איך שהוא יוצר ואולי אלו הזכרונות שאנחנו אוגרים,״ הרגע הזה בו משהו קטן גורם לדבר ככ מוכר להיות שונה״ , קדירת הצ׳ילי שלנו, זכרון ראשון שלנו לחורף שהגיע ( זכרון בקערית ).                                              לצ׳ילי קון קרנה ( מתכון ל-4 סועדים).    2 כוסות שעועית יבשה לבנה  שהושרתה לילה בקערת מים ( מומלץ להשתמש בשעועית קטנה

קייק פופס

סוכריות על מקל תמיד היו אהובות עלי, במיוחד אלו האדומות עם המסטיק העגול בפנים, כשמשהו מתוק מגיע באריזה קטנה הוא תמיד משאיר טעם של עוד, וכשמשהו מתוק מגיע על מקל של סוכריה האושר הוא כפול, חברה טובה מבוסטון סיפרה לי על שגעון ה- cake pops וכמה שהם טעימים ויפים. אז היינו חייבים להבין על מה כל ההמולה והכנו ״קייק פופס״, כדור שוקולד שעשוי מעיסה של עוגת שוקולד בחושה, מוגש על מקל של סוכרייה, עטוף בשוקולד וקישוטים, אז אולי אין מסטיק עגול בפנים אבל הוא משאיר טעם של עוד..     לכ-12 יחידות:    2 עוגות קנויות (איגליש קייק) בטעם שוקולד, או לחלופין עוגת שוקולד בחושה בסיסית  3 כפות ממרח נוטלה.   1 - 1/2 כוס חלב קר- תלוי במרקם                          1 שקית פצפוצי שוקולד צ׳יפס לבנים.   200 גרם שוקולד מריר 4 כפות שמן.   סוכריות צבעוניות/ קוקוס קלוי או  כל קישוט שאוהבים  12 יחידות של מקלות מנייר ( להשיג בחנויות יצירה או כאלו שמתמחות באפייה  ההכנה:    מפוררים את העוגה בקערה ומוסיפים לה את ממרח הנוטלה, לשים את העיסה ותוך כדי מוסיפים חלב עד לעיסה אחידה, יוצרים כדורים ממש כמו כדורי ש

פריקסה- הסופגנייה הטוניסאית

כי לכל אחד יש זיכרונות, כי כולנו אוהבים חגים, כי יש דברים שתמיד יישאר להם טעם הזיכרון. כי ברגע שהלחמניות האלו יצאו מהטיגון וחתכנו אותן יצא הריח, אותו ריח מוכר של הבית של סבתא, הריח של קבוצת נכדים יושבים בחצר עם לחמנייה ריחנית מלאה בכל טוב. פוסט שמוקדש לחברה טובה שלנו שאמנם לא באה מהעדה הטוניסאית אבל זהו המאכל האהוב עליה ביותר בעולם. כי לא משנה כמה גרסאות בריאות יותר יהיו לאותו מתכון, זהו מתכון שלא מכינים בכל יום, אז לפחות פעם בשנה עשו לעצמכם טובה, ואם כבר מטגנים, אל תוותרו על ה"סופגנייה הטוניסאית" הפריקסה של הסבתות של שנינו. ביסים של זיכרונות ושל אושר תמיד מגיעים עם קצת חריפות  J מצרכים לבצק: כמות ל- 20 יחידות בינוניות 3 כוסות מים פושרים ( שלא יהיו חמים) ק"ג קמח 2 כפות של שמרים יבשים 3 כפות שמן 2 כפיות שטוחות מלח  , 3 כפות שטוחות סוכר.                 *שמן קנולה לטיגון *סיר רחב או מחבת עמוקה                                                                                                                                                         

שושני שמרים במלית שוקולד

יש רגעים קטנים במהלך היום שנחרטים בזיכרון ונשארים שם, רגעים קטנים שמשהו בהם פשוט מרגיש טוב, מרגיש נכון. לא תמיד צריכים לדבר, לפעמים המבטים עושים את העבודה, הבדיחות הקטנות הפנימיות, המשפטים הקצרים שאומרים הכול. רגע כזה היה שם, באותו ערב כשתל אביב לבשה כבר חושך מסביבה, הוצאתי את שושני השמרים עם השוקולד מהתנור, הוא היה עסוק בסט הצילומים, הכנתי לנו 2 כוסות תה והבאתי את התבנית אליו, כי קודם מצלמים ואח"כ אוכלים ,  הוא לקח את התבנית והניח מולה את המצלמה, "אתה לא מניח את המאפים על צלחת?" שאלתי,  " לא!" הוא ענה, "ככה כמו שזה, ככה אנחנו הכי אמיתיים, זה מי שאנחנו ואל תשכחי את זה, זה הכי אמיתי שיש, ככה בדיוק כמו שזה". אז הנחנו את התבנית מול המצלמה וצילמנו, אח"כ טעמנו.. יש רגעים קטנים במהלך היום שנשארים בזיכרון, "ככה בדיוק כמו שזה"!   לבצק השמרים:   (יש להכין את הבצק לילה לפני האפייה ) כמות לכ- 20 יחידות קטנות כף וחצי  שמרים יבשים חצי קילו קמח לבן (500 גרם) 1/4 כוס סוכר  1 כוס חלב פושר ( ניתן להמיר במים או חלב ק

ארז והיין

בחיים ישנן המון מוסכמות חברתיות, מה ללבוש, מה לאכול, מה מותר ומה אסור, מה לשתות.... בחיים יש מן רוטינה מעצבנת של שיגרה, שיגרה של עבודה, קניות, בישולים, הכנות ועוד.. עכשיו קחו את המוסכמות וקחו את השגרה, שימו אותן בצד ותגיעו למתת , לבית של ארז קומורובסקי. בוקר עם מקבץ אנשים משובחים ועם ארז. אירוח מדהים כמו תמיד ומכל הלב ויין המון יין של יקבי רמת הגולן ומכל הסוגים. אז שם שברנו את השגרה, שברנו אותה בלחמים מדהימים, ירקות וסלטים שכולם מפרי אדמתו של ארז, את המוסכמות שברו לנו הצוות של יקבי רמת הגולן, לא עוד יין לבן עם דגים ויין אדום עם גבינות, כי כשטעים אין חוקים.   אז שתינו יין אדום עם הדגים והגבינות  ויין לבן עם הבשר, ואחד שממש אהבנו ( סובניון בלאן) אז ממנו שתינו עוד קצת J .  מנה אחת  בלטה במיוחד בין כל מנות הפתיחה שהגיש לנו ארז, מגש גדול ועגול עם פרוסות קולרבי צלויות בתנור עם שמן זית, מרווה ופיסטוקים. טעמים כ"כ ברורים וחדים, כנראה שלירקות שמגדלים לבד יש טעם אחר ובכל זאת ממליצים לכם לנסות. ואז כשכבר לא היה מקום ומצב הרוח היה בעננים הגיע גם הקינ

מאפינס ירקות וגבינות

 לפעמים מתבלבלים, לפעמים יש דברים שמסנוורים אותנו, דברים שנראים לנו אטרקטיביים באותו הרגע וכמה זמן אחרי מבינים שהם לא באמת כאלו, מבינים שלפעמים הכל שטויות, מבינים שיש דברים שהשארנו מאחור, דברים לא פתורים, דברים טובים, דברים אמיתיים, דברים שאולי פספסנו כי לא היה לנו אומץ, כי הם פחות היו זמינים, אולי היו רחוקים... דברים שמזכירים לנו תמיד בית חם וחיבוק אוהב. כי לפעמים כל מה שצריך בחיים זה משהו אמיתי מולך נטול פוזות, 2 כוסות של קפה שחור חזק ובלי סוכר, שיר של ה"סמיתס" ברקע וארוחת ערב סתווית, כזאת שתמיד כייף שהיא שם, מאפינס ירקות שכולם עושים בכל מיני  גרסאות, אנחנו אוהבים את הגרסה הירוקה, פשטידה פשוטה וקלילה מוגשת בצורת מאפים אישיים, סתיו בחוץ עלים נושרים, אפילו קריר,  סלון קטן, ארוחה קלילה ושיחה , אין יותר אמיתי מזה . ל- 12 מאפים אישיים בתבנית שקעים מסיליקון או לתבנית של פשטידה בקוטר  26   2 כוסות של  פרחי ברוקולי טרי, אם אין אז להשתמש בקפוא טחונים במעבד מזון 2 קישואים מגוררים וסחוטים מהנוזלים 1 גביע קטן של גבינה לבנה 5% (250 גרם) 100 גרם גבינה בולגרית 5%מפו

ארוחת הציידים

הר גבוה כביש תלול ושביל שמוביל לבית , בית קטן רובו בנוי מעץ, כלב גדול רובץ על שטיח ואיש מבוגר עם זקן "אם את לא יודעת מהי ארוחת ציידים, אז לא טעמת אוכל טעים בחייך", כך הוא פותח את השיחה. מרתיח מים לתה ותוך כדי שולף מחבת. פורס בשר מהמקרר, חותך בצל גס,כמה דקות אחרי ישבנו סביב שולחן כבד, תה חם , ירקות טריים חתוכים גס,מחבת ובתוכה רצועות רוסטביף, בצל וביצת עין, לחם כבד קלוי קלו, מזלגות לא היו על השולחן, את הלחם חותכים בידיים ומעמיסים, כך אוכלים ארוחת ציידים. כמה שבועות אחרי כששעון החורף החשיך  את תל אביב,שלפתי את המחבת והרוסטביף, הכנתי לו את ארוחת הציידים המפורסמת,כי לפעמים כל מה שצריך זה את השיר הנכון ברקע, מחבת ציידים וכמה פרוסות של לחם, אושר פשוט. לארוחת הציידים למנה זוגית: 200 גרם רוסטביף פרוס 1 בצל סגול חתוך לרצועות 2 ביצים מלח, פלפל חריף גרוס רבע כפית כמון מעט שמן זית ההכנה: מחממים מחבת ומטגנים עם מעט שמן זית, מוסיפים את הבצל ומטגנים עד שהוא משחים, קורעים בידיים לחתיכות את הרוסטביף ומוסיפים למחבת, ממליחים ומוסיפים את הפלפל כשהרוסטביף משחים מוסיפים