דילוג לתוכן הראשי

פוסטים

מציג פוסטים מתאריך נובמבר, 2015

פטיפורים - עוגות קטנטנות‎

זיכרונות של ילדות הם אלו שמובילים אותנו קדימה בחיים, הם אלו שבנו ועיצבו את מי שאנחנו, ילדה מחוננת עם זיכרון צילומי שפותחת ספרי בישול בגיל 6-7 ומשננת בע"פ מתכונים בזיכרון ואמא שלה שצריכה להתאים עצמה לאותה ילדה ולשתף פעולה, פעמיים בשבוע לפחות עומדות במטבח ומכינות מתכון לפי הזיכרון הצילומי של ספר הבישול שפתחנו יום לפני וכמו כל בית בישראל לרוב זה היה הספר הנצחי "מהמטבח באהבה" של רות סירקיס . ילדה עם כינוי ילדות של "קוקולה" מהסדרה קטקטים, כי היא הייתה שובבה עם כפות רגליים קטנות שגוררת כיסאות ומטפסת איתם על כל עץ בגינה, מוצאת פינה בין הענפים ושם יושבת לקרוא. אחד מזיכרונות הילדות היא מסיבת התה הקבועה בסדרה "קטקטים" , שולחן עמוס במלא עוגות קטנטנות וצבעוניות. הומאז' לפטיפורים של רות סירקיס עם נגיעה עכשווית שלנו, הוא עשה את החיתוכים המדויקים והניח אותם בסדר מופתי בתוך קוביות של עץ, מסיבת התה הפרטית שלנו והיא צבעונית ויפה, זיכרון חדש נחרט. חומרי גלם: 4 ביצים קורט מלח 1/2 כוס סוכר 1/2 כוס קמח 2 כפות קורנפלור 50 גרם חמאה מומסת

באו באן

יש שקט שלא קיים במקום אחר, שקט שמגיע מבפנים, שקט שגורם לך לעצום עיניים ולבטוח, להירגע, שקט שרק מישהו מסוים יכול להעניק לך. יש את אותם רגעים שחיפוש אחר השקט יוביל למטבח, להתעסקות עם צבעים, מרקמים, חומרים.  להמתנה וצפייה ועדינות ורכות שיופיעו על הצלחת. רגעים בהם ימים גשומים בחוץ וסיר אידוי סיני מעלה חום ואדים במטבח, ובפנים הן נחות להן, רכות כמו ענן, לבנות ועדינות, הבאו באן. .יש רגעים שהשקט מגיע מיד אחרי, אחרי שהחזקנו את אותו ענן ביד ונגסנו. "הדממה היא טהורה, קדושה. היא מקרבת בין אנשים מפני שרק אלו שנוח להם  זה במחצית זה יכולים לשבת בצוותא מבלי לדבר "( ניקולס ספארקס) . לבאו באן 3.5 כוסות קמח לבן כוס ורבע מים חמימים  כף שמרים 1 כף חומץ 1 כף אבקת אפייה רבע כוס שמן קנולה חצי כפית מלח 3 כפות סוכר   הכנת הבצק: מערבבים בקערה גדולה את הקמח, הסוכר, השמרים ואבקת האפייה, יוצרים גומה ומוסיפים לתוך הגומה את השמן, המלח, החומץ והמים, לשים היטב עד שהבצק רך ואחיד, מעבירים לקערה משומנת קלות עוטפים בניילון ומניחים במקום חמים להתפחה שעתיים לפחות.

פוגאס

  ללוש, להוסיף, לסובב, לקפל, ללחוץ, לרכך, להתפיח, לחכות, ללוש לרדד, לעצב, לחכות, לאפות. לרצות, לקוות, לנסות, לאהוב, לכאוב, לשמוח, לצחוק, לבכות, לחלום, להגשים, לחוות, להעריך. מעגל החיים כמעגל הלחם, שלבים שמעצבים אותנו כבני אדם, שלבים שבונים את האופי שלנו ואת האישיות ממש כמו אותו לחם. עליות ומורדות, שלמות וסדקים ובסוף גם נקודות אור, כאלו שיאירו את הכל ויעצבו לנו את החיים עם תקווה, נקודות של אור שמציצות מתוך הלחם, שקית נייר שהוא קיפל, קפה שחור וחורף בחלון שלנו. הגרסה שלנו לפוגאס- לחם ירק ממולא גבינה ( 5 יחידות )   500 גרם קמח לבן  כף שמרים יבשים  כפית מלח  4 כפות שמן זית  כוס וחצי מים פושרים  כפית  שטוחה סוכר רבע כוס שמיר קצוץ דק  רבע כוס פטרוזיליה למילוי:  200 גרם גבינת פקורינו מגוררת – או כל סוג של גבינה קשה שמעדיפים. ההכנה : מערבבים בקערה רחבה את הקמח, הירק, השמרים והסוכר ויוצרים גומה בתוך הקמח. בתוך הגומה מניחים את שמן הזית, המלח וכוס מים פושרים, מתחילים ללוש ותוך כדי מוסיפים חצי כוס מים עד שהבצק גמיש ונעים למגע. מ

קציצות דגים

אנשי הים קמים מוקדם בבוקר והולכים לנשום נשימה ראשונה בחוף, אנשי הים שותים את הקפה הראשון מול הים בשתיקה. U2  שרים  שכל גל שנשבר אל החוף בעצם אומר לחוף שעוד גל מגיע ויש כאלו שיגידו שהגלים שנשברים בעצם לוקחים איתם את כל המחשבות שנשארות על קצה החוף וסוחפים אותם למעמקים. אנשי הים תמיד ידעו להגיד את הדבר הנכון, הם למודי קרבות ומרובים בסיפורים, על ספינות טועות, על דגים שהם יצאו לדוג לפנות בוקר, על אהבות נכזבות ונשימות עמוקות, על שקרים ועל הדבר האמיתי, על שמחת חיים ועל מה באמת חשוב, אנשי הים ידעו תמיד לזהות את אלו שמחוברים לים ולגלים, למלח ולחול. אנשי הים הם אלה שבכל שעה של היום ישמחו לקבל קציצות דגים טריים ברוטב עמוק ולחם טרי, אין יותר אמיתי מזה. פוסט שמוקדש כולו למנטור הכי ותיק של מאכלי הים בעל העיניים הכחולות והזקן הלבן, זה שנתן לי את הכינוי "הילדה של הים". לקציצות הדג: 500 גרם של דג מנוקה מעור ועצמות טחון- אנחנו השתמשנו ב- 300 גרם לוקוס ו- 200 גרם בורי כוס כוסברה קצוצה 5 שיני שום כתושות 1 בצל קצוץ  2 פרוסות לחם שהושרו במים ונסחטו כף שמן זית 1 ביצה