"כשאתם הולכים לאיבוד ביער, לפעמים לוקח קצת זמן להבין שבאמת הלכתם לאיבוד. הרבה זמן אתם ממשיכים לשכנע את עצמכם שרק התרחקתם קצת מהשביל, שממש עוד כמה רגעים תחזרו אליו.ואז יורד עליכם לילה ועוד לילה, ואין לכם מושג איפה אתם נמצאים, ואתם מבינים שהגיע הזמן שתודו שכבר התרחקתם כל כך מהשביל, שאין לכם מושג אפילו מאיזה כיוון זורחת השמש..."
מתוך "לאכול, להתפלל, לאהוב"
סבתא שלי תמיד הייתה מזכירה לי בסופו של יום שמחר יום חדש, מלר הוא דף נקי, הוא התחלה של כל דבר שארצה שיקרה, דף לבן להתחיל לצייר עליו, לקשט אותו, לקפל אותו ולהחליט אם להכניס אותו לכיס ולשמור עליו, או לקמט אותו לזרוק לפח.
כל יום הוא יום חדש והוא כמו קנבס של ציור שרק מחכה לנו.
שנים אחרי ואני במטבח מבשלת, מצאתי עצמי אומרת למישהו ששאל אותי מאיפה השראה לבישולים ולאפייה ואני עונה שאני תמיד רואה סיר או תבנית כמו קנבס של ציור, דף חדש ולבן שאני צריכה לקשט אותו.
תמונה משפחתית ישנה בשחור לבן של המשפחה באיטלייה שהייתה על השולחן גרמה לי להתגעגע לאלו שהיו פעם החיים שלנו , אלו שלימדו אותנו דבר או שניים על החיים והזכירו לי שכל יום הוא יום חדש., פסטה עם ריחות של סתיו בתיק האוכל שלנו ואור בחלון שמזכיר לנו שמחר יום חדש.
פסטה עם פטריות ורוטב לימוני .
מצרכים:
1 חבילת ספגטי לינגווני , או פטוצ'יני.
מיץ מליים סחוט
1 כף קליפת ליים מגוררת
3/4 כוס יין לבן
30 גרם חמאה
4 כפות שמן זית
5 שיני שום פרוסות
2 כוסות של פטריות מכל סוג שאוהבים פרוסות דק ( כ- 10 שמפיניון )
1 כפית מלח
1 כפית פלפל שחור
150 גרם גבינת פקורינו\ איטליקו\ פרמזן מגוררת.
3 עלי מרווה קצוצים.
אופן ההכנה:
מבשלים את הפסטה ומסננים- לא שוטפים במים ושומרים חצי כוס ממי הבישול.
בסיר רחב ושטוח מניחים חמאה , שמן זית , עלי מרווה ושום, מערבבים כחצי דקה ומוסיפים את הפטריות , מערבבים ומוסיפים מלח ופלפל.
מוסיפים את היין הלבן , קליפת הלימון ומיץ הלימון, מערבבים ומוסיפים חצי כוס ממי הבישול מביאים לרתיחה ומכניסים את הספגטי לסיר, מערבבים ומוסיפים כ- 50 גרם מכמות הגבינה המגוררת לסיר ומערבבים שוב.
מגישים חם עם גבינה מגוררת מעל.