נסיעה ארוכה מירושלים עד לצפון, פעם ראשונה ישבנו מול הים ממש כשהקיץ נגמר, קפה שחור בייגל ולאבנה, צחקנו על הכל וסיפרנו הכל כאילו ומכירים שנים, יום ארוך שנמשך לתוך הלילה, סיפורי ילדות, חלומות וכל מה שהשנים הביאו איתן, הרגשנו שהיום נגמר מהר מידי ובבוקר על כוס הקפה נמשכו השיחות על המטבח ועל התשוקה לבשל ולאפות, שעה אחרי הידיים היו מלוכלכות בקמח וחיכינו לבצק שיתפח, מתחנו אותו לחצנו עליו הוא התמסר, כל הבית התמלא ריח של אפייה, ריח שהזכיר ריח של ארץ רחוקה, ריח של בצק חם שטיפלו בו יפה. הוא תפס לי את היד " יש לך יד של אופה" יד שיודעת בדיוק מה שבצק צריך, כמה כייף לראות אותך מכניסה דברים לקערה בלי למדוד כמויות ולשה" כמה כיף לראות כמה אהבה את מכניסה ללחמים שלך". לישה תגיע תמיד מהלב, מהמקום הכי עמוק מהמקום, מאהבה, מכאב, מרגש, כל אלו נכנסים לתוך היד ואל הבצק וכל לחיצה תגיע עם משמעות. שישי בבוקר שמש של חורף ולחיצות קטנות על הבצק, לחיצות קטנות ישר ללב, הפוקאצ'ות של סבתא. לפוקאצ'ה: 500 גרם קמח 6 כפות שמן זית כפית מלח כפית סוכר כף ורבע שמרים יבשים...
בלוג המקיף מתכונים מכל העולם בדגש על אוכל גלילי ואיטלקי