היא הייתה אישה מצחיקה מאוד, לא מבוגרת מידי, אבל כזאת שהספיקה לעבור דבר או שניים בחיים.
כל אלו לא מנעו ממנה לגדל משפחה לתפארת בכוחות עצמה ולחנך ילדים להיות הכי טובים שאפשר.
את הבת שלה הכרתי לפני עשר שנים, עבדנו יחד תקופה והיא הייתה מצחיקה בדיוק כמו אמא שלה.
יום אחד הוזמנתי לארוחת ערב אצלם, שם הן הכירו לי את האוכל התימני, המרק, החילבה , הג'חנון, הלחוח והקובנה.
הדבר היחיד שהיה משותף לכולם היה הסחוג, תמיד היו 3 צנצנות סחוג על השולחן ואז הסבירו לי שזה סחוג לפי דרגות חריפות , מהקל לקשה.
משהו בי גרם להן למרוח לי סחוג חריף מאוד, שנייה אחרי, הפכתי אדומה עם אוזניים בוערות ודמעות בעיניים, היא צחקה ואמרה שכדי להתחשל בחיים אני חייבת ללמוד לאכול חריף.
איכשהו בכל ביקור אצלן אהבתי להסתכל עליה מכינה בצקים, לשה בידיים מיומנות וכמה בצקים במקביל.
שנים אחרי ואני עדיים נזכרת בה תמיד כשאני מכינה קובנה ולגבי החריף אני כבר בשלב מתקדם אבל עדיין לומדת, לומדת להתחשל..
סיר קובנה חם עם ריח של מאפה עמוק. "כרית רכה" של קובנה ומטבל חריף בצד של תיק האוכל שלנו. לפעמים פשטות מנצחת.
מצרכים לקובנה:
500 גרם קמח
כף שמרים יבשים
כפית מלח
רבע כוס סוכר
1.5-2 כוסות מים פושרים
50 גרם חמאה מומסת
למריחה:
100 גרם חמאה מומסת
אופן ההכנה:
מערבבים בקערה קמח שמרים וסוכר
יוצרים גומה ומוסיפים לה מלח, 50 גרם חמאה מומסת וכוס וחצי של מים פושרים.
מתחילים ללוש ומוסיפים עוד חצי כוס מים אם יש צורך- הבצק אמור להיות במרקם גמיש ודביק מעט.
משאירים להתפחה בקערה מכוסה בשקית כ- 40 דקות.
לאחר 40 דקות לשים את הבצק בשנית על משטח מקומח.
מחלקים את הבצק לשלושה חלקים.
מרדדים על חלק ומורחים אותו בחמאה מומסת
מגלגלים כל חלק לרולדה ובעזרת סכין חדה, או בעזרת הידיים חוצים כל חלק ל- 2 חלקים.
בעצם מתקבלות 6 "שושנים".
משמנים בחמאה סיר בינוני של ג'חנון\ קובנה ומניחים בצמידות את השושנים, כאשר החיתוך מופנה כלפי מעלה.
מכסים במכסה ומניחים להתפחה של 25 דקות.
אופים בחום של 170 מעלות כחצי שעה כשהסיר מכוסה ואז מסירים את מכסה הסיר וממשיכים לאפות עד השחמה- כ- 6 דקות נוספות.
מגישים לצד עגבניות מרוסקות\ מטבל פלפלים\ סחוג.
